הכבלים בקשרים חברתיים לעומת החופש שבבדידות
חג הפסח, הנחגג בימים אלה, מבטא את היציאה מעבדות לחירות. הקונוטציה הראשונה של המילה חירות היא של שחרור מכבלים, של חופש חסר גבולות שאין לו מחיר. זה נכון, אולי, כשמדובר בילדים שיוצאים לחופש הגדול. רק במחשבה שנייה נגלה שהחופש כרוך באחריות. לעיתים דווקא ה"עבדות" משחררת אותנו מאחריות והופכת את החיים קלים הרבה יותר. לא בכדי מתארים גברים רבים את הנישואין ככלא. אלא שחומות הכלא מספקות ביטחון שכולנו זקוקים לו.
מה יגידו?
הפסיכולוגיה האקסיסטנציאליסטית רואה באדם יצור חופשי, שיכול לבחור לעצמו את דרך חייו. לפי גישה זו, האדם חשוף לאפשרויות רבות לגילוי העולם ולהתייחסות אליו ועליו להישאר פתוח אליהן ולא להגביל את עצמו לציפיות החברה. "מה יגידו?" הוא נושא, המלווה מטופלים רבים, בעיקר מטופלים קונפורמיים הסובלים מרמה זו או אחרת של דיכאון, עבדים של החברה המגנה עליהם ועם זאת, מגבילה את חירותם. חלק ממטופלי הדיכאוניים נשלטים ע"י צווי החברה במידה כזו שהם מתקשים לזהות את רצונותיהם שלהם.
טענות הפסיכולוגיה האקסיסטנציאליסטית עלולה להיראות מוגזמות. כיצד אפשר לטעון שלאדם יש חופש מוחלט להיות כל מה שהוא רוצה? אולי גל העלייה מחבר המדינות ממחיש יותר מכול את העובדה שיש לא מעטים הנאלצים לעסוק בעבודות הרחוקות מאוד מלהגשים את כישוריהם. אלא שכוונת הפסיכולוגיה האקסיסטנציאליסטית היא שיש לאדם חופש בחירה ולא כל האפשרויות מוגדרות מראש. הגישה הפסיכואנליטית, למשל, היא גישה דטרמיניסטית מאוד, הרואה את חייו של האדם בהווה כמוכתבים במידה רבה ע"י עברו. השינויים האפשריים בטיפול פסיכולוגי הם הדרגתיים.
הביטחון שמעניק הכלא
האדם חייב ליצור מתוכו, לגלות את אפשרויותיו ולא להסתפק בבחירה מתוך אפשרויות קבועות מראש. אישה הלכודה בחיי נישואין אומללים, למשל, מוותרת על חופש הבחירה שלה להרגיש בטוחה. כלא הוא אכן מקום נורא, אך גם מאוד בטוח, מאוד ודאי, מקום שאף פעם לא נישאר בו לבד. אותו לבד מפחיד המשאיר אנשים כה רבים במסגרות חיים מגבילות. לאדם הלכוד בקשר כזה נדמה שאין לו ברירה. חוסר ברירה זה מדומה. תמיד פתוחה בפני האדם האפשרות להמציא משהו חדש או להעניק משמעות חדשה למשהו קיים.
ויקטור פרנקל היה פסיכולוג שאיבד את כל משפחתו במחנות ההשמדה. הוא הבחין במשמעות החיים של מי שהצליחו לשרוד את זוועות השואה לעומת אלה שלא שרדו אותה. הוא פרנקל פיתח את הלוגותרפיה, שיטת טיפול, שלפיה גם אם אדם חי בנסיבות מגבילות מאוד, הוא יכול להקנות לחייו משמעות. פרנקל יצא נגד הפסיכואנליזה המעודדת את המטופל לתוך עצמו וקורא לו להביט בסביבתו ולחפש בה את המשמעות הגלומות בה.
בטיפול: חופש אפשרי
אחת המטופלות הדיכאוניות שלו נהגה להאשים את אימה במצבה בעקבות הטיפול הפסיכואנליטי שעברה. פרנקל מנע ממנה את החיטוט בעצמה וחייב אותה להתנדב ולהיות חונכת של נערה דיכאונית שסבלה גם היא מיחסיה הקשים עם אימה. כך נשארה המטופלת מחוברת לקשייה, אך במקום לעסוק בעצמה עסקה בזולת וחל שיפור במצבה.
חופש הבחירה קיים בתוך קרקע הקיום, מגבלות המציאות שמתוכן יכול האדם לצמוח לכיוונים שונים. ככל שהאדם ינסה להתנגד לקרקע הקיום שלו ויתנגד לנטייתו המינית ויאלץ את עצמו להינשא לאישה ולהקים משפחה, הוא יפגע בה ובעצמו.
חופש כרוך באחריות. האדם החופשי אינו יכול להטיל את האחריות לגורלו על הזולת. זוהי אחריות כבדה. לעיתים קרובות מנסה האדם להימלט ממנה ולהפקיד את גורלו בידי כוחות אחרים. מכורים לסמים, לאלכוהול או להימורים, למשל, תופסים את עצמם כנשלטים ע"י כוח חיצוני. גם האדם הדיכאוני אינו מצליח ליטול אחריות למימוש האפשרויות שסביבו. כתוצאה מכך, אין לקיומו מעמד עצמאי והוא נכנע לדרישות הסביבה. מטופלים כאלה מנסים להתאים את עצמם לציפיות הזולת כדי לא להפסיד את הביטחון שהם שואבים ממנו. ככל שהם מרשים לאחרים לשלוט בחייהם, גוברת תחושת ההחמצה שלהם על כך שאינם מגשימים את עצמם.
ברור שלא טוב היות האדם לבדו. מנגד, אם נחפש את חברת הבריות רק משנאת הבדידות אנו עלולים לסבול גם בחברתן. לעומת זאת, אם נלמד להיות חבר של עצמו, נוכל לבחור את חברינו בצורה חופשית, מבלי שרווחתנו הנפשית תהייה תלויה בהן.
להיות חבר של עצמך אינה משימה קלה ולעיתים נדרשת לכך עזרה של מטפל מקצועי.
מאמרים נוספים בנושא: