פסיכותרפיה לעומת ייעוץ מעשי
דפנה* הייתה אסיסטנטית מבטיחה באחת המחלקות באוניברסיטה. היא פנתה אליי בעיצומו של רומן סוער, עם אחד מאנשי הסגל הבכירים (והנשואים) במחלקה. כמו רבים מהמטופלים, גם היא באה "להתייעץ" – האם להמשיך ברומן או להפסיקו? כמו רבים מהמטופלים, נדמה לי שידעה היטב את התשובה מתוך עצמה. "אז מה לעשות?" היא שאלה המושמעת לא אחת תוך כדי, ובעיקר בסוף, פגישות טיפוליות. לעיתים קרובות מואשמים מטפלים בכך שאינם נותנים עצות מעשיות. האם עליי להמליץ לד' לסיים את הרומן? האם לא ברור לה שעליה לסיימו ויפה שעה אחת קודם? ובכל זאת, האם זה יעיל, במסגרת טיפולית, לתת עצות מעשיות?
"תעזבי אותו!"
"תעזבי אותו", צועקת אחת היועצות הרדיופוניות הפופולאריות על נשים הנמצאות בתוך קשר הרסני. האם הן יכולות לעזוב? האם היו פונות אליה אילו היו יכולות לעזוב?
שיחות קשות ולא מעטות נדרשו בטיפול הפסיכותרפויטי בדפנה. בכולן הקפדתי להימנע מליפול אל תוך מלכודת הייעוץ המעשי. שיקפתי לה את הרגשותיה כשרצתה לעזוב ואת הרגשותיה כשרצתה להישאר. דיברתי איתה על דפוסים אחרים של הרס עצמי בחייה. דיברנו על פחדיה להצליח בקריירה האקדמית שרצתה. דיברתי איתה על יחסיה עם אביה בהיותה ילדה וכיום. לכאורה, הדברים הכי פחות מעשיים, שהולידו תלי תילים של בדיחות על חוסר המעשיות שבטיפול פסיכולוגי, בייחוד טיפול בגישה הפסיכודינאמית. לאחר תהליך טיפולי מעמיק בישרה לי דפנה באחת הפגישות שסיימה את הרומן ההרסני. היא עשתה זאת בצורה חכמה ואינטליגנטית יותר מאשר אילו הפתרון היה מגיע ממני.
גישות שונות לייעוץ מעשי
טיפול פסיכודינמי
הגישה הפסיכודינאמית מניחה שקיים קונפליקט פנימי בנפשו של המטופל. לעתים צד אחד רוצה דבר מסוים וכוח אחר מונע זאת בעדו. ההנחה היא כי לא מדובר במגבלה ביכולת, אלא בקונפליקט במוטיבציה. גם הגישה ההומניסטית מייעדת למטפל תפקיד, הנראה לכאורה פסיבי למדיי. לפי גישה זו, ייעוץ מעשי מחזק את הספקות של המטופל באשר ליכולתו. ההנחה היא שלכל אדם יש אינטואיציה פנימית לדעת מה טוב עבורו ומה. זאת בתנאי שזכה לאהבה ללא תנאי מהוריו. יחס הורי בלתי מותנה שכזה נדיר מאוד בחברה המערבית ההישגית והתחרותית.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
יוצאת מכלל זה היא הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית, שאינה בוחלת במתן עצות. הדבר קשור להנחות היסוד של הגישה, הרואה בקשייו של המטופל פגמים ביכולתו ולא ברצונו. ההנחה היא כי כתוצאה מליקויים בתהליך הלמידה, האדם לא למד כהלכה מיומנויות חברתיות שונות. אדם לא אסרטיבי ילמד בטיפול כזה טכניקות אסרטיביות שאותן הוא אמור ליישם בהדרגה בחיי היום-יום. לפי הגישה הפסיכודינאמית, גם אם ההתנהגות הבעייתית תיעלם, היא עלולה לחזור או להופיע בצורה אחרת. זאת, כל עוד לא נערך "טיפול שורש" בגורם.
יתר על כן, לעיתים קרובות שיעורי הבית הניתנים במסגרת בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי אינם מבוצעים. או אז מתגלים קשיי המוטיבציה שלו. אף שמדובר בטיפול בגישה זו, יש לפעמים צורך לגייס תובנות מהטיפול הפסיכודינמי כדי להצביע בפני המטופל על היחס הדו-ערכי בקשר למטרה עליה הצהיר.
לוגותרפיה
הכוונה מעשית לגיטימית גם בשיטת הלוגותרפיה, שפיתח ויקטור פרנקל במסגרת הגישה האקזיסטנציאלית. על רקע האכזבה מהפסיכואנליזה, המתמקדת בפיתוח מודעות עצמית בלבד, ראה פרנקל לנכון לעודד את המטופל לעשות מעשה. בניגוד לרפלקסיה (ההתבוננות פנימה), המקובלת בטיפול הפסיכודינאמי, פיתח פרנקל טכניקה הקרויה "דה-רפלקסיה", שלילת ההשתקפות. במקום "לדבר על זה" מציע פרנקל "לעשות". בייחוד בטיפול בדיכאון ראה פרנקל נזק ב"חפירה" המתמדת במניעים מרחיקה את הפתרון. וכך, הורה פרנקל לאישה הסובלת מדיכאון, כתוצאה מקשר קשה מאוד עם אמה הקרה, להתנדב לטפל בנערה מתבגרת שגם אמה קרה אליה ולשמש לה דמות אם. בחוויה זו מתנסה המטופלת גם בעשייה במקום בדיבור בלבד, העשייה מאפשרת לה לצאת מתוך עצמה במקום לחטט בעצמה, כפי שהורגלה עד כה בטיפול הפסיכודינאמי, ולמעשה עצמו משמעות מיוחדת עבורה, שכן היא מטפלת בנערה הסובלת מבעיה דומה.
אף שמדובר בעצה מעשית, יש להבדיל אותה אלף אלפי הבדלות מהענות אוטומטית לבקשתו של המטופל לקבל עצה מעשית. טכניקה נוספת מבית מדרשו של פרנקל היא ההכוונה הפרדוקסאלית. יש מצבים שככל שנילחם בהם, נגביר את עצמתם. אם אנו סובלים מנדודי-שינה או קשיים בזקפה, ברור שמאמץ ירחיק את הפתרון. במצבים כאלה ואחרים מציע פרנקל להקצין את ההתנהגות הבעייתית במקום להיאבק בה. כך משיג האדם שליטה על מעשיו וכשמוסר הלחץ, הסיכוי לפתרון הבעיה גובר.
מה לעשות?
סוף מעשה במחשבה תחילה
הציפייה לקבל עצה מעשית אינה נובעת מאי-ידיעה. אולי אחת ההמחשות לכך מתבטאת בזה שרובנו, אם לא כולנו, היינו יודעים היטב לייעץ מה לעשות לאדם הסובל מבעיה זהה לבעיה שלנו, אך איננו יכולים לעשות זאת כשמדובר בנו עצמנו. הבעיה, אם כן, אינה אי-ידיעה או חוסר יכולת, כפי שטוענים המטפלים ההתנהגותיים, אלא קונפליקט מוטיבציוני עמוק, שאין מנוס מלגעת בשורשיו. ברוב המקרים בעיה עליה אנו מצהירים שאנו רוצים להיפטר ממנה משרתת צרכים שלנו וכל עוד לא ניגע בקונפליקט וביחס הדו-ערכי שיש לנו בקשר אליה, לא נוכל להגיע אלי פתרון. הדרך ארוכה היא ורבה, אך במקרה זה קיצורי-דרך רק יאריכו אותה.
מאמרים נוספים בנושא:
- הפעלה התנהגותית לטיפול בדיכאון וחרדה
- אלו גישות קיימות בפסיכותרפיה?
- למי מתאימות הגישות השונות בפסיכותרפיה?
- טיפול פסיכולוגי למי?
- הנפש והרפש: על "חפירה" בטיפול פסיכולוגי
- מדור טיפול
*מפוסט זה, כמו מכל הפוסטים באתר, הושמט או הוסווה כל פרט שעלול היה לגרום לזיהוי המטופל.