מה הופך התאהבות לאהבה?
מה מונע בעדך להגיע לזוגיות הנכספת?
האם הפכים אכן משלימים?
איך טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע לך להשיג זוגיות? מה אומרים המחקרים?
האם תכניות המציאות מציאותיות?
"חתונה ממבט ראשון", "אהבה חדשה", "דייט בחשיכה", "הרווק" הן רק ארבע מתוך שפע תכניות ריאליטי שנועדו להכיר בין נשים וגברים המחפשים זוגיות. תכניות ריאליטי אחרות מבוססות על כישרונותיהם של המשתתפים בספורט, מוסיקה, מחול ועוד. לעומת זאת, המשתתפים בתכניות ההיכרויות צברו קילומטרז' לא מבוטל של ניסיונות כושלים במציאת זוגיות. ממבט ראשון, המשתתפים רחוקים מלהיראות "כישלונות". חלקם אף מנהלים קריירות מרשימות, שבהן ככל שאתה משקיע יותר מאמצים, גוברים סיכויי ההצלחה שלך. באהבה, לעומת זאת, עיסוק-יתר בחיפוש זוגיות עלול להעיד על נואשות ולהרחיק את הצד השני.
לכאורה, קשה להסיק מהמתרחש בתכניות ריאליטי המיועדות למציאת זוגיות על מה שקורה בקרב אנשים שלא בחרו לחשוף את החלקים האינטימיים והפגיעים ביותר שלהם קבל עם ועדה, אך מניסיוני בטיפול באנשים המתקשים להשיג זוגיות אני יכול להעיד שהדמיון בין קשיי המשתתפים בתכניות אלו לבין קשייהם של אלה שבוחרים לברר את הקשיים ב-ד' אמות של חדר הטיפולים דומים להפליא.
איפה נכשלנו?
כבר משלבי ההיכרות הראשונים של המשתתפים מסתמנות שתי סיבות עיקריות לכישלונות:
- "רשימות המכולת" של התכונות הנדרשות מבנות ובני הזוג. רשימות אלו מלוות ציפייה לא מציאותית למצוא את כולן באדם אחד (גם בקרב אלה שמצהירים על עצמם כ"זורמים"), המבטאת פרפקציוניזם מהזולת.
- הדגשת-יתר של המראה החיצוני, מְסׇנֵן לגיטימי לכאורה. לאחר מניין התכונות השונות מופיע לרוב המשפט "והוא חייב להיות חתיך!" מי נשאר "חתיך" או "חתיכה" לאורך עשרות שנות נישואין? או, אם לתבל את הדברים במשפט ששמעתי ממאמן כושר אישי שאימן בחורות שחיפשו זוגיות: "אחרי ירח הדבש הן זורקות את החסה מן המקרר!"
אין זה מפתיע אפוא שהניסיונות ליצור קשרים זוגיים לפני התכנית ורוב אלה שנוצרו בתוכנית לא שרדו.
מה כן עובד?
אנו יכולים להימשך לאנשים רבים, לפחות ברגע זה או אחר, אך השאלה האם העניין הראשוני שלנו במישהו מבטא התאהבות רגעית או מהווה תחילתה של זוגיות לטווח ארוך היא שאלה מאתגרת. מה אומרים המחקרים? לפי הפסיכולוגיה האבולוציונית, המתמקדת בסיבות המסבירות את המשכיות המין האנושי ומינים אחרים, קיימים כמה גורמי משיכה אוניברסליים. גברים למשל נוטים להימשך לנשים בעלות סממנים גופניים כגון נעורים ובריאות המתקשרים לפריון. במציאות, לעומת זאת, האישה אינה חייבת להיות מושכת בצורה יוצאת דופן כדי למצוא בן זוג.
עוד עולה מהמחקרים כי הבדלים במראה החיצוני הנובעים מהבדלים בין-תרבותיים אכן מציתים את אש התשוקה המינית הראשונית, אך דמיון בתכונות אישיוּת, ברקע התרבותי, ואף לימודים באותו בית ספר מגבירים את סיכויי ההישרדות של הקשר לאורך ימים. ככל שהגורמים שבהם אנו דומים לבני זוגנו רבים יותר, גדלים סיכוייו של הקשר להאריך ימים. כשהמטרה היא זוגיות, מסתבר שאין צורך בתכניות ריאליטי, על המומחים הנלווים להן. במחקרים שהפגישו אנשים בתהליך היכרות מהיר, די היה בשבריר שנייה לקבלת החלטה על התאמה זוגית. מהמחקרים עולה גם שסיכוייהם של גברים למצוא בנות זוג מושכות גבוהים מאלה של נשים למצוא בני זוג מושכים. זאת משום שהמשקל שמעניקים גברים למראה חיצוני גבוהים לאין שיעור מזה הניתן לו ע"י נשים, הבודקות את יכולתו של הגבר לשמש להן מקור לתמיכה וביטחון. לא ממש פמיניסטי אך בהחלט ממצא יציב ועקבי לאורך תקופות ותרבויות שונות.
אהבה ממבט ראשון?
ממצא נוסף העולה מן המחקרים בתחום הוא שגם זוגות שהאריכו ימים עשרות שנים בזכות תכונות ורקע דומים, זכרו את רגע ההתאהבות שלהם כאהבה ממבט ראשון. ואולם, בבדיקה מעמיקה יותר הסתבר שזיכרונם בנושא סלקטיבי מאוד והמשיכה הראשונית שהניעה את הגבר לחזר אחרי האישה גרמה להתאהבות (infatuation) – ולא לאהבה עצמה. מסתבר שמשיכה פיזית ראשונית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לאהבה. היא יוצרת התאהבות, כאשר בתהליך ההתאהבות עדיין רב הגלוי על הנסתר. במילים אחרות שני הצדדים עושים אידיאליזציה של בן הזוג ומשתמשים במשיכה המינית כדי להשלימה בדמיון בצורה חיובית. אידיאליזציה היא מנגנון הגנה שבו אנו מייפים את המציאות (למשל, אם היא יפה היא גם חכמה).
עדויות למגמה זו של עיוות המציאות אנו יכולים לראות מהטיפול והמחקר בהפרעה טורדנית-כפייתית ביחסים (R-OCD), המאופיין ע"י התלבטות מתמדת בקשר להתאמת בני הזוג זה לזו. בחור המתלבט לגבי התאמתה של בת הזוג שלו ימצא בחורות אחרות יפות ממנה וישלים את החסר בדמיונו. הוא אינו יודע האם היא פנויה, האם היא מעוניינת בו, עד כמה היא חכמה וכמובן תכונות שהן פרי הכרויות ממושכת. לעומת זאת, בתהליך שבו הופכת ההתאהבות לאהבה, פועלת המוּכׇּרוּת (familiarity) לטובה, ככל שמתגלות תכונות דומות.
לפיכך, השילוב בין מראה חיצוני מנוגד (למשל, בנישואין בין-עדתיים) מתפתחת תורם המראה החיצוני השונה ולעתים גם המנטאליות השונה. למשיכה זו חוברת במהלך ההיכרות לתכונות אישיות דומות ולרקע תרבותי משותף, עשוי השילוב בין השניים להיות שילוב מנצח. למשל, גבר אשכנזי, מיושב וקר רוח באופן יחסי ולספק לבחורה את הדבר העיקרי שהיא מחפשת בקשר, סיפוק הצורך בביטחון. מנגד, הוא עשוי למשוך אליו חיצונית בחורה כהת-עור מעדות המזרח, שתספק לו קורטוב של חום שייתכן והיה חסר לו במשפחת המוצא שלו. לעומת זאת, אם כל מה שמושך בקשר הוא המראה החיצוני השונה ובהמשך מתבררים ניגודי רקע ואישיות, עלול הקשר להישאר ברמת ההתאהבות הראשונית מבלי להתפתח לאהבה.
איך זה שאני לא נמשך למי שנמשכת אליי ולהפך?
אמרתו המפורסמת של הקומיקאי היהודי-אמריקני גראוצ'ו מרקס, "אינני מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני" היא אחד המוטיבים השכיחים הן בחוגי הפנויים/יות, ביישומוני ובאתרי ההיכרויות וגם בתכניות הריאליטי העוסקות בהיכרויות. לעתים קרובות נוטים המומחים בתכניות אלו לזווג בני זוג בעלי תכונות דומות ובני הזוג מכריחים את עצמם לפתח כלפיהם בדיעבד את המשיכה הראשונית הנוצרת בתנאים טבעיים. מה כל כך מושך במי שאינם מעוניינים בנו? ניעזר במקרה של מטופל שלי שאצלו בעיה זו הופיעה ביתר-שאת. הוא נמשך דווקא למי שלא גילתה בו עניין, לא קיבל את ה"לא" ופתח בתהליך "כיבוש" סוער, כפי שהגדיר זאת בעצמו, אך ברגע שנעתרה לו ירדו מניותיה בעיניו פלאים ונעלמה המשיכה.
למה גברים אוהבים ביצ'יות?
אפשר לחשוב על כמה סיבות לכך, חלקן מהוות את הציר המרכזי עליו נסוב רב-המכר למה גברים אוהבים ביצ'יות? של שרי ארגוב. את העיקרון אפשר להבין כבר בתחילת הפרק הראשון. "ביצ'ית", כפי שהיא מוגדרת בספר, אינה בהכרח סאדיסטית מתעללת. מדובר בבחורה שצברה מספיק ניסיון כדי להבין שגברים המחונכים-מאולפים להמעיט במה שבא בקלות ולהתאמץ כדי להשיג את מה שקשה להשגה. הדבר נכון במיוחד בחברה המערבית, כאשר איננו מסתפקים במועט, אלא שואפים להשיג את מה שקשה להשגה. ואז, אל היעד הבא. אם לפני עשרות שנים חוסר התמדה במקומות עבודה נרשם לחובת מחפש העבודה, הרי שבעידן ההי-טק מי שנשאר באותו מקום עבודה נחשב למי שקופא על שמריו והאטרקטיביות שלו בעיני מעסיקים יורדת.
מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר
במילים אחרות, בתרבות המערבית אנו מאותגרים באופן מתמיד, ללא קשר לרמת העניין שלנו במושא הכיבוש. אולי לכן, בין היתר, התקבלה הפילוסופיה מן המזרח בזרועות פתוחות ע"י גישות טיפוליות שונות שלעתים מנוגדות זו לזו (למשל טיפול פסיכודינמי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי,CBT).
אמרת חז"ל "איזה הוא חכם – השמח בחלקו" אינה ממש ה"הבּוֹן טוֹן" בחברתנו. למעשה, חלק גדול מהטיפול הפסיכולוגי בימינו שואף לעזור לאדם לקבל את עצמו כמות שהוא. כשמטרה זו מושגת הוא גם ייאות לקבל את מי שמקבל אותו. ההשלמה, אם כן, היא-היא השינוי. זאת בעוד שרוב המטופלים מגיעים לטיפול כדי להשתנות, להיות מי שהם לא.
הזולת כמראה מכערת
ברמה הפסיכולוגית אפוא הייתי משער שמי שאינו מוכן להיות חבר במועדון המעוניין לקבלו משליך את הדחייה העצמית שלו על הזולת. כמטפל, ברירת המחדל שלי היא לקבל את המטופל כמות שהוא כבר בפגישה הראשונה. עם הזמן נתקלתי ביותר ויותר התנגדות לטיפול המאופיין ע"י התנהגות זו של המטפל.
רוב מטופליי הם פליטי של טיפולים קודמים שאופיינו גם הם ע"י יחס חם ומקבל, בעיקר של המטפלת. כתוצאה ממנו, הם חשו תקועים. אמנם נעים לבוא פעם בשבוע למי שמוכן להקשיב לך (מצרך נדיר מאוד בימינו), אך היכן השינוי? אולי ביחסך אל עצמך ואולי ביחסך אל מי שמקבל אותך? עד מהרה התחלתי לסייג את הקבלה ללא תנאי והפכתי, בעל כורחי ובניגוד לאופיי, קשה להשגה. אם לא כן, כך חשתי, לא יהיה טיפול. כשהרגילו אותך להתאמץ ולהתאמץ, מתפרשת הקבלה ללא תנאי כפאסיביות, חוסר מעש ואף חוסר מקצועיות של המטפל.
בטיפול
הנטייה השכיחה בקרב מי שאינם מוצאים בני זוג מתאימים עד שנות ה-30 לחייהם היא לייחס זאת למקריות או לנסיבות ולא לעצמם. המשפט השגור בשנות הבגרות המוקדמת הוא "עדיין לא מצאתי את האחד/ת". כפי שצוין, אותו "אחד" או "אחת" אמור לכלול את כל או רוב "רשימת המכולת". לחילופין, יש כאלה שלכאורה מצאו, אך הצד השני לא היה מעוניין בהם. כלומר, ההסברים הם נסיבתיים ואינם מתייחסים לחלקו של האדם במצב הבעייתי. השקעה רבה דרושה מצד המטפל והמטופל כאחד כדי להעביר את מוקד הדיון מהנסיבות והסביבה לאדם עצמו, מבלי לערער יתר על המידה את מנגנוני ההגנה שלו העוזרים לו למתן את החרדה אך פוגעים ביכולתו ליטול אחריות על המצב.
בטיפול קוגניטיבי יהיה האתגר המרכזי להגמיש את החשיבה הדו-קוטבית של "או הכול או לא כלום" ולמצוא את "שביל הזהב". זאת מתוך הבנה שאין מצבים ואנשים "מושלמים". לעיתים לא די בכך ויש צורך בטיפול פסיכודינמי, המבוסס על עקרונות הפסיכואנליזה, כדי לעמוד על קשיים מהותיים יותר בחיי האדם. אלה יכולים לכלול התקשרות לא בטוחה עם אחד ההורים או חרדת נטישה בסיסית.. כאשר הקושי במציאת זוגיות מבטא דימוי עצמי נמוך, ניתן לגייס טכניקות מתחום הפסיכולוגיה החיובית שבה נאתר את חוזקותיו של האדם ונרתום אותם לשינוי בתפיסתו את המצב ("חצי הכוס המלאה").
תהא אשר תהא הגישה הטיפולית, חשוב מאוד להימנע מיחס ביקורתי או שיפוטי כדי לא לשחזר את היחס ההורי שגרם לגישה הפרפקציוניסטית הנוקשה. העברת מוקד הדיון מהנסיבות אל המטופל צריכה להיעשות גם היא בצורה שלא תובן כ"האשמה" ותביא גם לניתוק הקשר הטיפולי. נושא מרכזי נוסף הוא עד כמה הצליח המטופל להיפרד רגשית מהוריו ועד כמה הרצון לזוגיות נובע מצורך לְרׇצוֹת אותם או את הסביבה. לא אחת, נתקלתי בתשובה לשאלה על הרצון בזוגיות בתשובות המבטאות כניעה לנורמות (למשל, "כדי להקים בית בישראל"). זאת ללא כל התייחסות אינדיבידואלית של האדם עצמו לרצונותיו וצרכיו. הטיפול אמור לאפשר למטופל במה שנשארת מקום בטוח גם אחרי שלב האִתְגוּר. לא ניתן כנראה להפוך את הביקורתיות של ההורים, המורים והעמיתים של המטופל לקבלה ללא תנאי באחת. הוא הדין לגבי תהליך חיפוש הזוגיות הבלתי מושגת.
פשרות וויתורים
פתחנו בהתייחסות לתכניות ריאליטי המיועדות להיכרויות בהן המשתתפים מצפים לבני זוג מושלמים. נסיים אפוא בהתייחסות לכתבותיו של מוטי קירשנבאום ז"ל שחתמו לפעמים את יומן סוף השבוע בערוץ הראשון והיחיד דאז. קירשנבאום הרחיק למושב ותיק אי-שם בצפון ושאל זוג קשישים הנשואים עשרות שנים מה סוד אהבתם. "פשרות וויתורים", הם ענו כמעט תמיד. ההפך המוחלט מהציפיות הגבוהות לשלמות של משתתפי תכניות הריאליטי.
מאמרים נוספים בנושא:
במי אנחנו מתאהבים? | האביר על הסוס הלבן – בחירת בני זוג לחיים | הפרעה טורדנית-כפייתית ביחסים (R-OCD)