הכחשה  – התעלמות מאירוע קשה והמשך ההתנהגות הרגילה ("עולם כמנהגו נוהג"). למשל, עוזי, גבר בשנות החמישים לחייו נהג להתקשר לאימו מדי יום שישי בארבע אחה"צ והוא ממשיך לעשות זאת גם לאחר שנפטרה. אם ינהג כך בשבועות הראשונים לאחר פטירתה, נוכל לומר שזה כוחו של הרגל והדבר עוזר לו להתעלם מהאובדן לשעה קלה, אך אם ימשיך לנהוג כך במשך שנה או שנתיים לאחר מותה, קיימת סכנה שהאבל הנורמלי והטבעי על מותה התפתח לממדים של אבל פתולוגי, במיוחד אם הוא מלווה תסמיני דיכאון שונים (למשל, נדודי שינה).

נסיגה  – חזרה לדפוס ששירת אותנו בעבר אך אינו יעיל עוד בחיינו הבוגרים. למשל, כאשר ילדה בת חמש נכנסת לחרדה כשאימה אמורה לעזוב את גן הילדים והיא מצליחה לגרום לה להישאר "עוד קצת" בכך שהיא פורצת בבכי, נאמר שהבכי השיג את מטרתו, באופן חלקי וזמני, ונראה בכך התנהגות "נורמלית" או מתאימה לגיל. לעומת זאת, כשאותה ילדה גדלה והיא כיום בחורה בת 24, למשל, חברה עזב אותה ובמקום לשאת את כאב הפרידה בתוך עצמה היא מתקשרת אליו ומתחילה לבכות, נאמר שהיא נסוגה לדפוס התנהגות שהיה יעיל בילדותה והיא מנסה אותו שוב בבגרותה (ולעתים, יש לציין, בכי שכזה אכן "עובד" על בחורים, מעורר בהם רגשי אשמה ואף תחושה מדומה של "חוזק", כאילו אותה בחורה אינה יכולה לחיות בלעדיהם).

אידיאליזציה – התעלמות מחסרונותיו של אדם מסוים הגורמת לנו לחוש אך ורק רגשות חיוביים כלפיו (שהרי אדם בוגר אמור להבין שאין אנשים "מושלמים"). למשל, אישה שיודעת מעט מאוד על פסיכולוג שיש לו אתר באינטרנט והמידע שהיא יודעת עליו חלקי מאוד עלולה לראותו בדמיונה כדמות המטפל המושלם והכל-יכול, המטפל האולטימטיבי עבורה (נטייה זו עלולה להתחזק כשהיא תופסת את עצמה כחסרת ישע ועזבה מטפלים רבים שבתחילה תפסה אותם כך על סמך מידע חלקי מאוד, התאכזבה מהם ועזבה).

תת-הערכה (Devaluation) – התעלמות ממעלותיו של אדם מסוים והפרזה במשקל המיוחס לחסרונותיו. אם נמשיך בדוגמא הקודמת, מיד עם התסכול הראשון של המטפל שאותה אישה עשתה אידיאליזציה שלו, תפתח אכזבה גדולה, שתגרום לה לעזבו. 

השלכה (Projection) – ייחוס תכונות בלתי רצויות של עצמנו לזולת. למשל, אדם הסובל מעודף משקל עלול ללעוג לאדם שמן ממנו ובכך יירגע לרגע מעודף המשקל שלו עצמו או איש שיווק המרמה את לקוחותיו יתפוס איש שיווק אחר כרמאי, כאשר יהיה בעמדת הלקוח.

הזדהות השלכתית (Projection Identification) –  השלכת התכונות הבלתי-רצויות של האדם לאדם אחר, אך בנוסף להשלכה זו גורם לו להתנהג על פי תכונות שליליות אלה. למשל, סטודנט, בן להורים ביקורתיים ושיפוטיים עלול לתפוס את המרצים שלו באוניברסיטה כביקורתיים ומתנהג כלפיהם בצורה המעוררת בהם התנהגות ביקורתית כלפיו (למשל, על ידי התגוננות בטרם הותקף). אפשר לראות במנגנון זה "נבואה המגשימה את עצמה" שהאדם מביא על עצמו.

הפנמה (Internalization) – ייחוס תכונותיו החיוביות של הזולת לעצמי. מנגנון זה שכיח בעיקר בקרב בני נוער המוצאים דמות הזדהות בכוכב תקשורת על סמך תדמיתו החיצונית בלבד ומייחסים לו תכונות חיוביות אחרות בלי להכירו. 

פיצול (Splitting) –  תפיסת המציאות המורכבת לפשוטה ע"י חלוקתה ל"טוב" ו"רע", "שחור" או "לבן", תוך התעלמות מגוני-ביניים, כדי לשכך את החרדה הנובעת מהעמימות והבלבול שעלולים להיווצר כתוצאה ממורכבות המציאות. אחד השימושים השכיחים במנגנון מתבטא בהתייחסות לקבוצות מיעוט ע"י האדרת הקבוצה שאליה שייך האדם כחיובית בצורה מוחלטת ותפיסת מיעוטים זרים כ"רעים" או "מלוכלכים" באופן מיוחד. למשל, אשכנזים נעלים על בני עדות המזרח (או להפך), גברים הטרוסקסואלים הם יציבים לעומת תפיסת גברים הומואים כבלתי-יציבים (לרוב בלי להכירם). הכרות עם בני המיעוט עשויה להרגיע את המשתמשים במנגנון זה ולפתח כלפיהם גישה מאוזנת יותר כלפיהם.

ביטוי בפעולה (Acting out) – ביטוי התנהגותי שלילי, לעתים אנטי-חברתי ואף הרסני בלתי-מודע של האדם כלפי עצמו או כלפי הזולת התנהגות הנחשבת שלילית, אנטי-חברתית והרסנית כלפי האדם עצמו וכלפי הזולת במקום לזכור את האירוע הקשה או לבטאו במילים. ביטוי התנהגותי ישיר של משאלה או דחף, מבלי להיות מודע לרגש המעורר התנהגות זו.  ביטוי זה הוא לרוב שלילי, אנטי-חברתי או הרסני כלפי האדם עצמו או כלפי הזולת ומאפיין לרוב הפרעות אישיוּת  (דפוסים נוקשים הכוללים תכונות אישיוּת אישיות קיצוניות ונוקשות הפוגעות בהסתגלות לסביבה) אימפולסיביות. מנגנון הגנה זה טבעי ונורמלי בקרב ילדים אך כאשר הוא מופיע באנשים בוגרים הוא מבטא את שלטון הדחף על החשיבה, הרגש והדיבור.

ניתוק (דיסוציאציה) – התנתקות מחוויה קשה בצורה המונעת בעדה כניסה לרמת המודע. מנגנון זה נע על רצף בין הקצה הנורמטיבי (למשל, התנתקות רגשית של המותקף מהתוקף) לקצה הפתולוגי (למשל, אימוץ זהויות שונות מחמת חוסר היכולת לשאת את הזהות האמיתית של האדם בגלל רגשי נחיתות קיצוניים).

(ב) מנגנוני הגנה משניים (מפותחים או "גבוהים")

ביטול פעולה (Undoing) – פעולה כפייתית ("טקס") שהאדם נוקט בה כדי לנטרל מחשבה טורדנית (אובססיה) מסוימת. מנגנון זה מופיע בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). האדם נתקף מחשבה טורדנית מאיימת והוא נוקט בפעולה כפייתית שאינה קשורה כלל למחשבה זו כדי לנטרל את החרדה שבמחשבה. למשל, נער מתבגר החושש שהוא עלול להרוג את אביו ונמנע מלדרוך על הקווים שבין המרצפות ומאמין שהדבר ימנע ממנו להרוג את אביו. חלק מ"טקסים" אלה מעוגן במנהגים הקשורים לדת. למשל, בחורה שלא מצליחה למצוא זוגיות תלך לרב שמחלק קמעות, תשים את הקמע מתחת לכרית ותאמין לרב שהדבר יביא זוגיות. דוגמא נפוצה יותר היא ההקשה בעץ כשמבטאים ציפייה חיובית כדי לא לפתוח פה לשטן.

בידוד (Isolation) – ניתוק בין הרגשות הכואבים עקב אירוע קשה להתנהגות. למשל, אימו היקרה של בנה עלול לעורר בו רגשות של כאב, אך הוא מדחיק אותו ואינו נותן לא ביטוי. במקום זאת הוא פועל בצורה אוטומטית בכל הקשור לסדרי ההלוויה, להזמנת מצבה, הוצאת תעודת פטירה וכד'. 

צורת תגובה / תגובת היפוך (Reaction formation) – התנהגות נחמדה, מנומסת ואדיבה באופן מיוחד כלפי אדם המעורר בנו תוקפנות או כעס. למשל, סטודנטית המרגישה שהמרצה שנתן לה ציון נמוך בבחינה עלולה להרגיש רגשות קשים כלפיו. ואולם, כשתגיע לערער על הציון  תתייחס אליו בצורה מנומסת ומכבדת החורגת מהנורמות המקובלות באותה תרבות. יש לציין שלא מדובר ב"צביעות", שהיא תהליך מודע ומחושב, אלא במנגנון הגנה שהוא בלתי-מודע, בהגדרה.

שלושת המנגנונים הנ"ל אופייניים במיוחד לאנשים הלוקים בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) או בהפרעת אישיוּת טורדנית-כפייתית (OCPD). בהפרעת האישיות וב-OCD הכולל מחשבות טורדניות (אובססיות) בלבד (Pure obssessions) לא נמצא שימוש בביטול פעולה, המתייחס לטקסים הכפייתיים (קומפולסיות).

התקה (Displacement) – החלפת מושא החרדה המאיים מדי למושא חרדה שניתן להימנע ממנו ללא עימות. למשל,  כבד את אביך ואת אמך עלול להפוך ביקורת כלפי ההורים לבלתי-קבילה. במקרה כזה, עשוי הילד להתיק את הביקורת המקורית כלפי ההורים לחבר שאינו דמות סמכות שיש לכבדה. דוגמא אחרת השכיחה בפוביות שבהם מנקזים חרדה כוללנית לאובייקט או תופעה ספציפיים. אלה יכולים להיות פחד מטיסות, מבעלי חיים וכיו"ב דברים שקל להימנע מהם.

רציונליזציה – הצגת הצדקה נסיבתית-סביבתית הנשמעת הגיונית לכאורה להתנהגויות או רגשות שליליים. זאת כדי להימנע מהבנה או הסבר אמיתי פנימי ליחס הדו-ערכי (אמביוולנטי) או לקונפליקט הפנימי שיש לאדם סביב אותה התנהגות. בשפת היום-יום, מנגנון זה מהווה פשוט תירוץ. למשל, מטופל עשוי לבטא התנגדות פנימית לטיפול ע"י איחורים קבועים שאותם יתרץ בפקקים שבדרך. הדבר בולט במיוחד כאשר הפגישות מתקיימות ביום ושעה קבועים, כפי שמקובל בטיפול. המטופל היה יכול לחשב את משך הזמן הדרוש לו כדי להגיע לשעה הטיפולית, לקחת מקדם ביטחון ולצאת מוקדם יותר. 

אינטלקטואליזציה – "האחות המתוחכמת" של הרציונליזציה. את מקומו של התירוץ ההגיוני או הנסיבתי המאפיין את הרציונליזציה, ההסבר יהיה מעוגן בידע תיאורטי או מחקרי. למשל, אדם שנמצא חיובי בבדיקת קורונה (כלומר, יאובחן כמי שנושא את הנגיף) עשוי להיאחז במאמרים עיתונאיים או מקצועיים אשר לפיהם הבדיקות בישראל רגישות מדי ולכן אנשים רבים שאינם נושאים את הנגיף מאובחנים כמי שנושאים אותו ("חיובי כוזב" – False positive). דוגמא אחרת היא פנייה למקורות ידע בתגובה לבשורה קשה מפי הרופא על מחלה קשה. במילים אחרות, האדם מעביר את המידע הקשה לעיכול מהרמה הרגשית לרמה התיאורטית ואז גם ידבר עליה במונחים "מדעיים". 

עידון (סובלימציה) –  שינוי צורה של דחפים או רעיונות בלתי-קבילים מבחינה חברתית להתנהגות מקובלת, ולעתים אף תורמת לחברה, הנמשכת לאורך זמן. למשל, הפיכת ביטויי תוקפנות של נערים בכנופיות רחוב להשתתפות בחוג לאמנויות לחימה. אם אותו נער יהפוך להיות מדריך ואף ינחה חוגי הגנה עצמית לנשים, הוא יהפוך את תוקפנותו לדבר המועיל לחברה. אם ציינו שימוש מופרז במנגנוני הגנה כפוגע בהסתגלות, הרי שעידון הוא המנגנון המפותח ביותר שאין בו משום סכנה של שימוש-יתר.