אב שפנה אליי ביקש להתייעץ לא האם לספר לביתו בת השמונה(!) שהוא הומוסקסואל, אלא כיצד לספר לה. חומר שקרא באינטרנט ומסרים שהועברו לו בקהילה שכנעו אותו, שמוטב שביתו תדע מוקדם ככל האפשר על נטיותיו המיניות, לפני שתדע זאת משמועות, שאסור לו לשקר לביתו, שאם יסתיר זאת מביתו, הוא משתף פעולה עם החברה הסטרייטית ההומופובית – ואיש לא עצר לרגע לחשוב האם ילדה בת שמונה ערוכה נפשית להבין מהי הומוסקסואליות? מדוע נטיותיו המיניות של אביה צריכות לעניין אותה? דומה שאת הייעוץ הטוב ביותר (שממנו התעלם האב) הוא קיבל מהילדה עצמה, כאשר הוא צפה יחד איתה בקטע ממצעד הגאווה בטלוויזיה. בראותה את דגל הגאווה, היא שאלה: "של איזו מדינה הדגל הזה?" האב ראה בכך שעת כושר להסביר לה מהי הומוסקסואליות, ואז גילתה הילדה סימני שעמום ברורים וביקשה שוקו. בבירור מעמיק יותר הסתבר שבן-זוגו של האב מפעיל עליו לחצים עצומים לגור יחד והציב בפניו אולטימטום שאם לא יעבור לגור עימו ויספר לביתו על נטיותיו המיניות (משום-מה ראו השניים את ה"ווידוי" של האב כתנאי הכרחי למגוריהם המשותפים), יעזוב אותו. ספקות גדולים התעוררו בי לגבי יכולתם של השניים לגור יחד. כבכל מעשה הנובע מחרדה (במקרה זה חרדת נטישה עזה של בני-הזוג זה מזה), ברור שזוהי אינה המוטיבציה הנכונה לקבל החלטות. טיפול מעמיק יותר, ממנו נמנע האב (ובעצם, הוא נמנע גם מהייעוץ משום שאת ההחלטה כבר קיבל), היה מאלץ אותו להתמודד עם בעיות שיש לו בינו לבין עצמו מהן נמלט ולכן לא היה מתאים לטיפול.
הרבה דיו נשפך בניסיון להבהיר מי זקוק לטיפול נפשי. אחת הבעיות היא הבלבול בין השאלה מי זקוק לטיפול ומי יכול להיעזר בטיפול. לכל אדם יש הפרעות כאלה או אחרות בתפקוד הנפשי. תופעות נפשיות משנות את אופיין החיובי או השלילי בהתאם להקשר התוך-אישי והבין-אישי שבו הן פועלות. בהקשר מסוים הן יכולות להיות חיסרון או "הפרעה", ובהקשר אחר יתרון. השפעת הטיפול בנויה על היכולת לשנות את ההקשר הנפשי שבו היא קיימת התופעה, מבלי לשנותה בהכרח. לעיתים קרובות קבלת התופעה היא השינוי המהותי ביותר. אין אדם ללא חולשות או הפרעות בתפקוד הנפשי, ולכן כל אדם יכול לצאת נשכר מטיפול נפשי, ואין אדם שבשום אופן אינו זקוק לו. מי ייעזר בטיפול פסיכולוגי? מי שמוכן להודות בקשייו בפני עצמו ולדבר עליהם עם אדם אחר, במקרה זה – המטפל.
כיצד מגיע האדם לנכונות לדבר על עצמו באופן סדיר וקבוע? הטיפול הנפשי מספק מסגרת שונה באופן מהותי מהמסגרות האחרות בתוכן פועל האדם. חלק גדול מהפונים לטיפול טרודים מאוד מהצורך האוטומאטי לרצות את סביבתם: בן-זוג, משפחה, הורים, חברים ואף הקהילה ההומו-לסבית. לא אחת פונים אליי אנשים שידעו מתוך עצמם מה טוב עבורם בשאלות כגון: האם לצאת מהארון? כיצד לצאת מהארון? מתיי לצאת מהארון? האם לספר לילדיי שאני הומוסקסואל? מתיי?, אך קיבלו מסרים הפוכים לדעתם המקורית מהחברה ההומוסקסואלית – מסרים, שיש בהם, ללא ספק, תועלת מבחינה פוליטית ואידיאולוגית, אך מימושם ברמת הפרט עלול לגרום נזק בלתי-הפיך במקרים מסוימים. (מרגע שיצאת מהארון, לא תוכל לחזור אליו, למשל.) המסגרת הטיפולית מאפשרת לאדם לברר מה הוא רוצה במקום לפעול באופן אוטומאטי כדי לרצות את החברה וכפי שעולה מהדוגמא שהובאה לעיל, לא משנה איזו חברה. המטפל, בניגוד לחבר טוב או בן-זוג, הוא צד חסר אינטרסים. לכן, באופן עקרוני, המטופל אמור להיות משוחרר מההגנות בהן הוא משתמש בחיי היום-יום בקשריו עם אנשים שהתייחסותם אליו אינטרסנטית, גם אם אינם מודים בכך בפני המטופל ובפני עצמם.
תנאי הכרחי נוסף להיעזר בטיפול הוא, כמובן, מצוקה. יש אנשים שאילו היו עוברים תהליך אבחון פסיכולוגי, היו זוכים לאבחנות קשות ביותר, אך אישיותם בנויה כך, שהם משוכנעים שאין להם כל בעיה. ה"משוגע" שחושב שהוא ה"נורמלי" היחיד הוא אולי דימוי קיצוני וציני לצורך העניין, אך בכל זאת, יש בו משהו. הואיל ואין זה ממנהגם של מטפלים פסיכולוגיים לרדוף אחר עוברים ושבים ברחוב, לאבחן אותם ולשכנעם לפנות לטיפול, נוצר בעצם מצב פרדוקסאלי משהו, שבו מי שמגיע לטיפול ומתמיד בו הוא אדם "בריא" יחסית, ש-(א) יש לו מספיק תעצומות נפש להודות בקשייו ולהתמודד איתם, (ב) הוא עדיין לא איבד את האמון במין האנושי, יש לו מספיק יכולת לתת אמון במטפל (לא בכל המטפלים ואף לא ברובם), ולצורך כך הוא מוכן לוותר קצת על תחושת השליטה המדומה ו"להפקיר" את עצמו באופן חלקי וזמני בידי המטפל ו-(ג) הוא גמיש דיו כדי לא לראות בטיפול פסיכולוגי אות קין. למען האמת, אלה המדגישים את אי-הזדקקותם לטיפול כזה הם, אולי, אלה הזקוקים לו יותר מכול, אך למרבה הצער, לעולם לא יגיעו אליו.
אם הגעתם לאתר זה, בוודאי שקלתם לפנות לטיפול, החלטה לא פשוטה המחייבת אומץ. לא אוכל להבטיח לכם שאני המטפל המתאים לכם, אך אם תפנו אליי במייל או באמצעות טופס "צור קשר", בהחלט אוכל לומר לכם ביושר אם הקשיים המציקים לכם הם בטווח הבעיות בהן אני מטפל ובמידה ולא, להפנותכם לגורם מתאים.