טיפול בדיכאון, חרדה, הפרעות כפייתיות (OCD)
דיכאון וחרדה הן הפרעות מהם סובלים, לפי הערכות שונות, 20-30%, מהאוכלוסייה המערבית. התרבות המערבית ההישגית והתחרותית מגבירה את הלחצים המופעלים על האדם, מצד אחד, ואינה מספקת את אמצעי התמיכה שהיו מקובלים בקהילות קטנות ומלוכדות יותר בעבר. את ההשפעות השליליות של ההישגיות והתחרותיות ניתן לראות בפרפקציוניזם ובוורקוהוליזם (התמכרות לעבודה), שתי תופעות שנמצאו בקשר חזק עם יותר ויותר הפרעות נפשיות.
פסיכותרפיה מוגדרת כ"טיפול נפשי, מכוון, בהסכמה הדדית, בשיטות ואמצעים פסיכולוגיים מקצועיים מקובלים, באדם הסובל ממחלה או מהפרעה נפשית הכלולה בקובצי האבחנות הפסיכיאטריות (המקובלים בארצות המערב), במטרה להביא לשיפור במצבו התוך אישי, הבינאישי, הרגשי, החשיבתי-תובנתי, ההתנהגותי או התפקודי של אותו אדם, הנעשית בדרך כלל על ידי פסיכותרפיסט" (מתוך 'הצעת החוק לפסיכותרפיה', 1996).
הטיפול משלב מרכיבים מגישות טיפוליות שונות, לפי סוג הבעיה ואישיותו של המטופל:
- גישה פסיכודינאמית, המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה הקלאסית של פרויד ועל זרמים מודרניים שצמחו ממנה
- גישה התנהגותית-קוגניטיבית, המיועדת לשינוי עמדות שליליות (למשל, "הכול או לא כלום") והתנהגויות מעכבות (למשל, חשיפה הדרגתית לטיפול בהימנעות)
- מרכיבים אקזיסטנציאליים (בעיקר לשיפור ההתמודדות עם חרדה מפני אי הוודעות שבעתיד)
- פסיכולוגיה חיובית (כדי לרתום את היתרונות לצורך קידומו במקום "לתקן" את חסרונותיו).
ֿ