פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות נפשיות: הצד האפל של ההצטיינות (ישן)

פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות נפשיות: הצד האפל של ההצטיינות (ישן)

אולי תנקי רק חדר אחד?", הצעתי בתמימות לאישה הסובלת שישבה מולי, קובלת קשות על כך שכבר חודש נערמים הכלים בכיור, הדירה מלוכלכת ואין מושיע. וככל שהלכלוך גדל, גובר הדיכאון ולהפך. אך לא. לא למותר לציין שהעצה לא התקבלה. הרודן הפנימי של ס', אישה במיטב שנותיה, ציווה עליה להבריק את הדירה והביט בזעם על פירור אבק שנשאר באחת הפינות. כך עלה מתרגיל בדמיון מודרך שערכנו בחדר הטיפולים. "או הכול או לא כלום" היא הקוגניציה השלטת הן במוחם של פרפקציוניסטים, הן במוחם של דחיינים שהפרפקציוניזם הכניע אותם ומאחר שלא יכלו לעשות הכול אינם עושים דבר והן במוחם של הסובלים מהפרעות נפשיות רבות אחרות הקשורות לפרפקציוניזם. במקרה של ס' עומד הרודן הפרפקציוניסטי הפנימי הן בבסיס הדיכאון הקליני שפיתחה והן בבסיס ההפרעה הכפייתית שלה.

שלושה סוגי פרפקציוניזם

קרוב לשלושים שנה חוקרים הפסיכולוגים פול היוויט וגורדון פלט את הקשר בין פרפקציוניזם והפרעות נפשיות שונות ומצאו קשרים חזקים בין פרפקציוניזם ובין דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה והפרעות נפשיות רבות. הם מבחינים בין שלושה סוגי פרפקציוניזם:

  • פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי, שבו האדם דורש שלמות מעצמו בלבד. ממד זה כולל תביעה קשה מהעצמי להיות מושלם, ציפיות עצמיות לא מציאותיות נוכח כישלון, הערכה עצמית מחמירה המתמקדת בחסרונות ובמחדלים של האדם והכללה של ציפיות והערכות אלו לתחומים התנהגותיים שונים. ממד זה, טוענים המחברים, קשור בעיקר להפרעות המערבות ליקויים בתפיסה העצמית כגון דיכאון והפרעות אכילה.
  • פרפקציוניזם המכוון כלפי הזולת, הגורר תביעה מהזולת (למשל, ילדים, בני זוג, הכפופים לנו, עמיתינו לעבודה) להיות מושלמים, ציפיות לא מציאותיות והערכה מחמירה של הזולת. הפרפקציוניסט המצפה לשלמות מהזולת סובל מבעיות בין-אישיות, לעיתים עד כדי ניתוק מוחלט של מערכות יחסים שמשמעותיות לו.
  • פרפקציוניזם נתפס, שבו התפיסה של האדם היא שהזולת הוא זה שמכתיב לו תביעות לא מציאותיות ומניעים פרפקציוניסטיים ואותו זולת יבוא על סיפוקו רק כאשר אלה ימולאו. ממד זה מכוון כלפי האדם עצמו בכך שהוא טומן בחובו את הדאגה להיעדר פרפקציוניזם של האדם עצמו. המוטיבציה הבסיסית של פרפקציוניסטים כאלה היא לשמור על תחושת השייכות, אשר לפי תפיסתם יכולה להיות מושגת רק אם יהיו מושלמים בעיני הזולת.

פרפקציוניזם סתגלני (adaptive) ופרפקציוניזם פתולוגי

בניגוד לחוקרים אחרים, סבורים היוויט ופלט שכל שלושת הסוגים פתולוגיים. יש המביאים את הדוגמא של ספורטאים מצטיינים לכך שסטנדרטים אישיים גבוהים יכולים לתרום להסתגלות, אך היוויט ופלט סבורים שתפיסה זו פשטנית וכי היא נובעת מבלבול בין הרצון להצטיין והרצון להיות מושלם.

א', סטודנטית ומטופלת, הייתה משוכנעת שהוא חייבת להשיג 100 באחד הקורסים. היא השקיעה רבות בלימודים וכיכבה בכיתה, אך לאחר מכן נכנסה לדיכאון עמוק מלווה מחשבות אובדניות, גם לאחר שקיבלה את הציון המיוחל. "אילו הייתי מוצלחת", טענה המטופלת, "לא הייתי צריכה לעמול קשה כל כך כדי להשיג את ה-100".

חוקרים אחרים מבחינים בין פרפקציוניזם סתגלני (adaptive) ופרפקציוניזם פתולוגי. פרפקציוניסטים משני הסוגים מאופיינים ע"י סטודנטים אישיים גבוהים אך במידה והם אינם עומדים בהם הפרפקציוניסטים הפתולוגיים יחוו לחץ הרבה יותר גדולים מהפרפקציוניסטים הסתגלניים. אלא שהחוקרים אינם מסכימים ביניהם שהבחנה כזו היא הפתרון הטוב ביותר. יש הטוענים שפרפקציוניזם אינו יכול להיות בריא מעצם הגדרתו. הדיון בהסתגלות מתעלם, לעיתים קרובות, מההקשר הקובע האם גישה או התנהגות מסוימת היא סתגלנית. הצבת סטנדרטים גבוהים יכולה להיות בריאה במצב מסוים ולא בריאה במצב אחר, או בריאה עבור אנשים מסוימים ולא בריאה עבור אחרים.

למשל, ג', סטודנט בטכניון, הגיע לטיפול בגלל קושי למצוא בת זוג. הסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו בלימודיו אכן גרמו לו להצטיין בהם וכבר בשלב די מוקדם נחטף ע"י אחת מחברות ההי-טק לתפקיד בכיר תמורת משכורת עתק. לעומת זאת, כשהפעיל אותם סטנדרטים גבוהים בהתייחסותו לבחורות לא הייתה אחת שעמדה בהם והוא מצא את עצמו משוטט באתרי הכרויות, פוסל ונפסל. במילים אחרות, בסיטואציה שדורשת "זרימה" והסתגלות לא עמד לו כישרונו המופלג בתכנון דברים לפרטי פרטים. המטרה בטיפול בו היא לנסות ולהפוך את הקערה על פיה, כלומר, במקום לשפר את התכנון – לנצל הזדמנויות שקיימות במציאות ואינן קיימות ב"תכנית".

הזולת יעריך אותי רק אם אהיה מושלם

ואולם, סטנדרטים גבוהים לא די בהם כדי להגדיר אדם כפרפקציוניסט ובוודאי שלא כדי להגדיר אדם כסובל מהפרעה נפשית.

אם הקשר בין הסתגלות ופרפקציוניזם שנוי במחלוקת, הרי שההתקדמות בחקר הקשר בין פרפקציוניזם והפרעות נפשיות היא עצומה בשלושת העשורים האחרונים. לגבי סוגים מסוימים של פרפקציוניזם הקשר ברור לחלוטין. למשל, "פרפקציוניזם נתפס" – האמונה שהזולת יעריך אתכם רק אם תהיו מושלמים – נמצא קשור לדיכאון ולבעיות אחרות, כולל אובדנות. התלות הקיצונית בהערכת הזולת רומזת על קושי ניכר, לעיתים חוסר יכולת מוחלט, של האדם לסמוך על הערכתו שלו עצמו. במילים אחרות, הוא אינו משמש עוגן לעצמו ומשתדל להיות מושלם משום שכך, ורק כך, יעריכו אותו, עפ"י תפיסתו. רוב, אם לא כל, הערכתו העצמית תלויה בהערכת הסביבה. אלה בדיוק המאפיינים של חוסר השליטה שחש האדם הדיכאוני: חוסר אונים וחוסר תקווה.

גם פרפקציוניזם המכוון לזולת מעורר בעיות, ביניהן הנטייה לדרוש שלמות מחברים, משפחה, עמיתים לעבודה ואחרים. הדבר הרסני במיוחד לגבי יחסים אינטימיים. פרפקציוניזם מסוג זה גם מקשה על מציאת בן או בת זוג, כמו במקרה של ג', וגם על שימור הזוגיות. אם אתם דורשים מבני זוגכם להיות מושלמים ואתם ביקורתיים כלפיהם, צפויות לכם בעיות ביחסים.

לגבי הסוג השלישי של הפרפקציוניזם, זה המכוון כלפי העצמי, התמונה פחות ברורה. ההפרעה הקשורה ביותר לסוג זה של פרפקציוניזם היא הפרעות אכילה ובעיקר אנורסיה נברוזה. מקובל לראות בסוג זה של פרפקציוניזם יותר גורם סיכון, או פגיעות, להפרעות נפשיות ולא הפרעה בפני עצמה. פרפקציוניסטים מסוג זה הבאים בדרישות אל עצמם בלבד מתמודדים היטב במצבים הטומנים בחובם מעט לחץ, אך הם נוטים יותר לדיכאון, חרדה וחשיבה אובדניות, כאשר דברים משתבשים.אף שסוג זה של פרפקציוניזם נחשב מסתגל ובריא, יש הטוענים שכאשר פרפקציוניסטים אלה נקלעים למצבי לחץ, יכולת ההתמודדות שלהם נפגעה.

שלושת הסוגים מהווים גורמי סיכון היוצרים לחץ (למשל, מרדף אחר מטרות לא מציאותיות הגורם להתרחשות אירועים מלחיצים), ציפייה ללחץ המתייחסת לעתיד (למשל, עיסוק-יתר בגורמי לחץ שעלולים להתרחש), הנצחת הלחץ ע"י חיטוט עצמי וקידום הלחץ ע"י תבוסתנות, האשמת עצמי בכישלון, או הכללת-יתר של אירועים שליליים(למשל, אם קיבלתי ציון נמוך בבחינה פירושו של דבר שאני טיפש באופן כללי).

פרפקציוניזם כגורם סיכון להפרעות נפשיות

ואכן, פרפקציוניזם, כך מראים המחקרים, משפיע לרעה על המשאבים האישיים והבין-אישיים של האדם. הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי באמונות השליליות המאפיינות דיכאון הוא הטיפול המומלץ ביותר בספרות הקלינית לטיפול בפרפקציוניזם. דיכאוניים, כך מסתבר, סובלים מאותם עיוותים קוגניטיביים שמהם סובלים פרפקציוניסטים. בראש עיוותים אלה מככבת הגישה של "או הכול או לא כלום", כמובן. עיוות נוסף הוא ההכללה המוגזמת של אירועים שליליים. במילים אחרות, אם קרה דבר-מה שלילי הפרפקציוניסט יראה את עצמו אחראי לכך ואם לא די בכך, הוא גם יכליל את האירוע השלילי לתחומים אחרים, ובמקרים קיצוניים לחייו בכללותם. אם נחזור לדוגמא של קבלת ציון נמוך בבחינה מסוימת, אזי הפרפקציוניסט (וגם הדיכאוני) ירגיש שהוא זה שאחראי לכישלון (בניגוד לאחרים שיכולים להאשים את המורה או הבחינה הקשה ואפילו להיות מאוד ספציפיים ולומר שהמורה המסוים הזה קם באותו יום עם מצב רוח רע וחיבר בחינה קשה) ולא פחות מכך, שהוא לא מוכשר באופן כללי (גם אם הצליח ברוב הבחינות האחרות).

גישה טיפולית אחרת, מסורתית יותר, היא הגישה הפסיכודינאמית, המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה. כשמדובר בפרפקציוניסטים מוקד הטיפול יהיה האני-העליון (superego), אותו חלק של האישיות, שמייצג את הערכים המוסריים והמצפון ואת "האני האידיאלי" (מה שהייתי רוצה להיות). חלק זה הוא, בעצם, מותר האדם מן הבהמה והוא חיובי בעיקרו. הוא זה המאפשר לנו להתייחס לזולת ולא רק על עצמנו וכולל ערכים יפים של "בין אדם לחברו". ואולם, כאשר הוא נוקשה ומחמיר מדיי, הוא עלול לייסר ולגרום רגשות אשמה, ייסורי מצפון ותחושת אחריות גדולה מדיי. בטיפול בפרפקציוניסטים המטרה תהייה ריכוך והגמשה של האני-העליון, של הסטנדרטים המחמירים שהוקנו להם ע"י הוריהם והעשרת טווח הראייה משחור-לבן לגווני הביניים.

עדיין לא הוצע טיפול ספציפי לפרפקציוניזם שלא נלווית לו הפרעה נפשית ולרוב סיבת הפנייה לטיפול היא אחרת. כאמור, מחקרים מצביעים על פרפקציוניזם כגורם סיכון ליותר ויותר הפרעות נפשיות ועל רקע ממצאים אלה, הוא משמש עוד מסגרת התייחסות לטיפול בהפרעה שממנה סובל הפרפקציוניסט.

אחת ההפרעות הראשונות שנמצאו קשורות לפרפקציוניזם היא הפרעות אכילה. רמות גבוהות יחסית של פרפקציוניזם עלולות לחבל בסיכויים שאדם יחפש עזרה לטיפול בקשייו. סגנונות הצגה עצמית פרפקציוניסטיים, כמו הסתרת הסימפטומים או כל ביטוי אחר של חוסר מושלמות, מקשים מאוד על אנשים הסובלים מהפרעות אכילה לקבל טיפול ב"הפרעה" או ב"בעיה". לעיתים קרובות, הפנייה הראשונה לטיפול תהייה תוצאה של לחץ שמופעל ע"י בני משפחה או המעביד והיא לא תתקבל בברכה ע"י המועמד לטיפול. מרגע שאדם הסובל מהפרעת אכילה פנה לטיפול עלול הפרפקציוניזם לחבל בהתפתחות הברית הטיפולית. סגנונות הצגה עצמית פרפקציוניסטיים עלולים להוות מכשולים לחשיפה העצמית הנדרש ליצירת קשר טיפולי.

פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי קשור קשר הדוק לביקורת עצמית ולכן דיון בבעיות עלול לגרום למטופל כאב וסבל. יתר על כן, בעיקר באנורקסיה נברוזה המטופל אינה חווה את ההפרעה כהפרעה והירידה במשקל עולה בקנה אחד עם ערכים ונורמות חברתיות המעודדות זאת בצורה מוגזמת, דבר המחבל גם הוא בקשר הטיפולי והמטפל עלול להיתפס כגורם המעודד כישלון שמשמעותו עבור המטופל היא עלייה במשקל וויתור על השגת מטרות.

הצורך של ס', שתוארה בתחילת המאמר, בניקיון מושלם – צורך שלא אפשר לה להתחיל לנקות את הדירה – ממחיש היטב את הקשר בין פרפקציוניזםוהפרעה כפייתית(OCD), קשר שצוין עוד בתחילת המאה הקודמת ע"י הפסיכיאטר ז'אנה. פסיכואנליטיקנים מדגישים את הפרפקציוניזם בהסברים התיאורטיים של OCD. כך, למשל, ג'ונס תיאר את לב ה-OCDכ"התעקשות חסרת סובלנות ופתולוגית על צורך מוחלט בעשיית דברים ב'דרך הנכונה'." ואכן, הקושי לקבל את העובדה שיש יותר מדרך אחת לרומא מאפיין גם פרפקציוניסטים וגם אנשים הסובלים מהפרעה כפייתית. מבחינה זו הרובוט שרכשתי לאחרונה שמטייל בבית ושואב לכלוך מהרצפה והשטיחים גמיש הרבה יותר. כשהוא נתקל בקיר או במכשול אחר, הוא פונה מייד לאפיק פנוי. פרפקציוניסטים ואנשים הסובלים מ-OCD, לעומת זאת, מתעקשים "ללכת עם הראש בקיר". לפעמים ההתעקשות מניבה פירות ועל הדרך האנרגיה מידלדלת והסבל רב ולפעמים היא אינה מניבה פירות, אך המטופל אינו לומד מהניסיון.

גם תיאוריות התנהגותיות וקוגניטיביות מדגישים את הקשר בין שתי התופעות, כאשר נושאים כמו צורך בשליטה מוחלטת על הסביבה ובוודאות וחשש עצום מביקורת שולטים בכיפה. מקפול וולרשטהיים הציעו מספר אמונות פרפקציוניסטיות המאפיינות מטופלים הסובלים מהפרעה הכפייתית, ביניהן האמונה

שעליהם להיות מוכשרים, מספקים והישגיים בצורה מוחלטת ומכל הבחינות האפשריות והאמונה שטעויות וכישלונות בהשגת המטרה הן הרות אסון וראויות לעונש.

פרפקציוניזם ווורקוהוליזם

מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין התמכרות לעבודה ופרפקציוניזם. מהסתכלות במערכות הרווחה לעובדים של מפעלי הי-טק וחברות מתקדמות אחרות, מתקבל הרושם שמקומות עבודה אלה מעודדים את הפרפקציוניסט להיות וורקוהוליסט. הן מאפשרות לו לספק יותר ויותר צרכים המסופקים בדרך-כלל ע"י חברים ומשפחה בתוך מקום העבודה, כך שלא יצטרך, חלילה, לעזוב את מקום העבודה לזמן רב מדיי. מבט חטוף באזור הרווחה לעובד באתר "סלקום" מלמד כי בשם ערכים של אתיקה ארגונית ותעסוקתית, מציעה החברה לעובד חדר כושר ופעילות ספורטיבית ענפה, "כסף סלקום" (סכום כסף המוענק לכל עובד לצריכת פעילות פנאי), הסעות מרחבי הארץ, מתונות בחגים ובאירועים אישים, טקסים באירועים משמעותיים למשפחות העובדים, מעבר לכיתה א', חגיגות בר מצווה וגיוס לצה"ל, טיולים, ימי כייף וימי גיבוש, ערבי צוות והוואי, מגוון הטבות והנחות ל"סלקומאים" ו"חמישי בשדרה", מכירות מיוחדות ל"סלקומאים" לקראת סופי שבוע וחגים בהם נמכרים פרחים, עוגות, פיצוחים ועוד. במפעלי הי-טק ביפן מוצעים לעובדים אפילו שירותי גיישות כדי לשלב את המהנה עם המועיל. השליטה, שלא לומר השתלטות, החברה על כל מילימטר רבוע בחייו האישיים של העובד מוחלטת כמעט. האם הדבר טוב לעובד ואפילו טוב למקום העבודה עצמו?

במחקר שראה אור לאחרונה בכתב-העת Industrial Healthהציבו לעצמם החוקרים כמטרה לחשוף את הפוטנציאל ההרסני שטומן בחובו וורקוהוליזם, הקשור קשר הדוק לפרפקציוניזם, בעיקר כזה המכוון כלפי העצמי. החוקרים הבדילו בין וורקוהוליזם ובין מחויבות לעבודה ובדקו את הקשר של שני משתנים אלה לרווחה נפשית על מדגם שמנה 776 עובדים יפניים. הם ציפו למצוא קשר בין וורקוהוליזם ורווחה נפשית ירודה, שתתבטא בלחץ פסיכולוגי רב וסימפטומים גופניים, בחוסר שביעות רצון הן מהעבודה והן מחיי המשפחה וברמת ביצוע נמוכה בעבודה עצמה. לעומת זאת, מחויבות לעבודה אמורה, לדעתם, להימצא בקשר חיובי עם רווחה נפשית. ואכן, הניתוחים הסטטיסטיים המורכבים שערכו החוקרים גילו שוורקוהוליזם היה קשור לפגיעה ברווחה הנפשית, שהתבטאה בעיקר בלחץ פסיכולוגי ובתלונות גופניות) והיה קשור קשר שלילי לשביעות רצון מהחיים, בעיקר בכל הקשור לסיפוק מחיי המשפחה ואף מהעבודה עצמה. לעומת זאת, מסירות לעבודה לא פגעה באיכות החיים ואף הייתה קשורה קשר חיובי לשביעות רצון מהחיים ולרמת ביצועים בעבודה. החוקרים מציעים, אפוא, לא לבלבל בין התמכרות לעבודה ומסירות לעבודה הנמצאים בקשרים מנוגדים לרווחה נפשית. כשביקשו את פרויד, שעסק כל חייו בפסיכופתולוגיה, להגדיר בערוב ימיו מהי בריאות נפשית הוא הגדירה כ"יכולת לאהוב ולעבוד". כלומר, פרודוקטיביות בעבודה בהחלט נחשבה בעיניו סימן לבריאות נפשית, אך לא התמכרות אליה, שכן הגדרתו הקצרה משאירה מספיק מקום לאהבה.